החלטה בתיק בש"א 3054/08

בקשה להארכת מועד להגשת ערעור

בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופט שלמה אלבז) בתמ"ש 3650/05 ובתמ"ש 3651/05 מיום 5.5.08.

טענות הצדדים

1.       ב"כ המבקש מבסס את הבקשה על כך שהמבקש פנה אליו לשם קבלת יצוג משפטי בהליך הערעור בסמוך למועד האחרון הקבוע להגשתו, ועל כן לא נותר ספק בידו להיערך בהתאם ולהכין את הודעת הערעור כדבעי.

2.       מנגד, המשיב טוען כי המבקשת לא הוכיחה קיומו של טעם מיוחד להארכת מועד הקבוע בחיקוק, וכי הבקשה נוסחה בלאקוניות ובתמציתיות, ללא תמיכת הנטען בה בתצהיר כנדרש בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. עוד נטען כי סיכויי הערעור להתקבל הינם אפסיים, וכל מטרתו הינה להכביד על המשיב ולגרום להתמשכות נוספת בהליך המשפטי, שהחל בבית משפט קמא בחודש ינואר 2005 ונמשך כשלוש שנים.

דיון

3.     מועד להגשתו של ערעור אזרחי קבוע בחיקוק, ועל כן חובה על המבקש  הארכת מועד לבסס בקשתו על "טעם מיוחד", זאת כאמור בהוראות תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. יודגש כי בנושא זה מקפידים עם בעל הדין הקפדה יתירה (ר': זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) עמ' 897). יתירה מזו, גם מקום שהמבקש אינו חייב להראות "טעם מיוחד", כדי לזכות בהארכת מועד, לא יאריך בית המשפט את המועד כדבר שבשיגרה, אלא אם הראה המבקש צידוק לכך (שם, ס' 682). טעמים מיוחדים, אף שאלה לא הוגדרו באופן שיטתי וכולל, ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. בין היתר, ייבחנו משך האיחור, "האם הבקשה הוגשה בתוך המועד להגשת ההליך, מהו הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור, מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור, וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו נחלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן ארכה להגשתו" (ר': בש"א 5636/06 נפתלי נשר נ. שלומי גפן, כב' השופטת ד' בייניש (כתוארה אז) לא פורסם).

בעיקרון, נטו בתי-המשפט להיענות לבקשה להארכת מועד שעה שהנסיבות, בעטיין חל האיחור, לא היו בשליטתו של בעל הדין - המבקש. כדוגמא, הוכרה מחלת בעל הדין כטעם המצדיק הארכת מועד. מנגד, בצידה האחר של משוואה זו, לא הוכרו טעמים הנעוצים  בבעל הדין עצמו כטעמים המצדיקים הארכת מועד (ר': בש"א 1038/85 בע"א 64/85 בנק צפון אמריקה בע"מ נ. עומר גלבוע חברה לבניין ועבודות עפר בע"מ (בפירוק). בלשון אחר, ככלל, נועדו "הטעמים המיוחדים" לסלול  דרכו של בעל הדין ולפתוח לו שערי בית המשפט, מקום בו סוכלה כוונתו להגיש ערעור, בשל אירועים שמחוץ לשליטתו הרגילה או בשל תקלות שלא יכול היה להיערך אליהן מראש (ר' ע"א 6842/00 ידידיה נ. קסט, פ"ד נה(2) 904). ומנגד - אין בטעמים המיוחדים משום ראש גשר כדי לפרוץ דרך למי שבשקידה סבירה יכול היה לנקוט פעולה במועד מוקדם ולא עשה כן מתוך בחירתו שלו.

4.       בעניינו, הבקשה נוסחה בתמציתיות ובלא פירוט. הבקשה אינה נתמכת בתצהיר לביסוס הנטען בה, כנדרש בהוראת תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, ונעדרת כל פירוט או הנמקה המבארת את פשר השתהותו הנטענת של המבקש בפנייתו לקבלת יצוג משפטי בהליך הערעור. יתרה מזו, לא נטען כי השתהות המבקש נבעה מגורם כלשהו המצוי מחוץ לשליטת בעל הדין שלא ניתן היה להיערך אליו מראש, אלא נראה כי הדבר קשור בהתנהלותו או במחדלו להתנהל.

כמו כן, פסק הדין נשוא הערעור לא צורף לבקשה, ולא ניתן ללמוד דבר מהאמור בבקשה לעניין סיכויי הערעור להתקבל, באשר לא נטען בה דבר לעניין זה. יתרה מזו, לא צורפה לבקשה כל אסמכתא המעידה על כמות החומר בתיק דנן, והמבססת את הטענה כי אכן מדובר בחומר רב ה"מתפרש על פני מספר רב של קלסרים עבי קרס" (סעיף 3 לבקשה). הטענה בדבר עומס עבודה רב נטענה באופן כללי וסתמי, ללא פירוט או הנמקה. כך הוא גם לעניין הטענה כי התיק טרם הועבר לטיפולו של בא כוח המבקש מעורכת דין אחרת, בשם בריג'יט בלייך (שככל הנראה יצגה את המבקש בהליך קמא), עקב שהותה בחו"ל. לא נטען כי נסיעתה של עו"ד היתה בגדר אירוע בלתי צפוי, שלא ניתן היה להיערך אליו מבעוד מועד, ככזה שהינו מחוץ לסדרי עבודתה התקינים והשגרתיים, ועל כן מצוי אף הוא בגדר אירוע בתחום שליטת המבקש באופן התנהלותו או מחדלו מלהתנהל. יתרה מזו, עומס עבודה לא הוכר בפסיקה כטעם מיוחד המצדיק הארכת מועד להגשת ערעור, שכן אלו עניינים מן הסוג שבין בעל-דין לעורך-דינו (ר': בש"א 2901/99 דניאלי מיכאל נ' דניאלי אסתר, לא פורסם; בש"א 8179/98 סטלה לוין נ' עו"ד יעקב פרצוב, לא פורסם; בש"א 5778/94 מדינת ישראל נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות דלק בישראל, פ"ד מ"ח(4) 872; בש"א 5676/94 זאב צוקר נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, לא פורסם).

יחד-עם-זאת, במקרה דנן הוגשה הבקשה בטרם חלף המועד האחרון להגשת הודעת הערעור. פסק הדין ניתן ביום 5.5.08, והבקשה שבפני הוגשה ביום 18.6.08, ימים מספר בטרם הסתיימה התקופה הקצובה בחוק להגשת הערעור, ועל כן בטרם התגבשה הסתמכות מצד המשיב על סופיות דיון בעניינו. בנסיבות אלה לא ניתן לומר כי התגבשה "מעין חסינות" אצל הצד שכנגד מפני המשך ההליכים הנובעת מציפייה לגיטימית שפיתח המשיב לסיום ההליכים בין הצדדים, בסוברו כי המבקש השלים עם החלטת בית משפט קמא ואין בכוונתו לערער עליה, ומכל מקום האפשרות שיעשה כן טרם חלפה.

התוצאה

הבקשה מתקבלת.

הערעור יוגש עד ליום 10/8/08.

ניתנה היום י' בתמוז, תשס"ח (13 ביולי 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.